ספינת הדגל, המסעדה המיתולוגית פינגווין בנהריה סוגרת שעריה , תם עידן שהחל בשנת 1940 המסך ירד בסוף דצמבר 2022 . זקני הכפר ,חברי הפרלמנטים , היו מספרים על פרקי חיים , חוויות , ואירועים שהתרחשו לאורך השנים.

​

על תולדות והקמת פינגווין סופר ויסופר עוד שנים רבות. לכן חשבתי לתומי שאת הזרקור אתן לאיש צנוע בעל אלף פנים, בגוון צבעי הקשת , כל אחד עם האילן שלו,

במקום לראיין ניתן לעובדות לספר את היכרותי עם אילן.

 

אני הכותב, יושב על המדוכה ,מתבונן בו מהצד , באופן פסיבי וכל פעם משתאה מחדש,

[למען הגלוי הנאות חנות הספרים  "דברי סופרים" של נילי רעייתי נמצא במתחם כ-25 שנה] פינגווין  היה מרכז חברתי, חממה להכרויות ואהבות חדשות ,מפגש יצר קשרים בין אישים ,

היו גם פרידות מאנשים מדהימים שהיו פוקדים את המקום, לרגע  מבליחים זוהרים ככוכבים, כהרף עין חולפים ומותרים שובל בלבך ונעלמים, כמובן כל אחד והסיפור שלו, עם פינגווין, ראשית אתן בריף קצר על נהריה.

​

ההיסטוריה של משפחת אופנהיימר. שזורה בתולדות הקמת ישוב "הייקים" בנהריה.

בשנת 1935 לאחר שנרכשו 2400 דונם ,ממשפחת טואיני מביירות על ידי הקונים,

המייסדים המהנדס  יוסף לוי,האגרונום ד"ר זליג סוסקין והמהנדס שמעון רייך ,

הישוב חקלאי ,נקראה על ידי המייסדים –"נהריה משקיים זעירים בע"מ" ,

נהריה על שם"הנהר שחצה את הישוב.

העלייה הגרמנית , הגיעו מהמסחר, המשפטים , הרפואה , הבנקאות המוסיקה, נכנסו לענף החקלאות, תחום שלא הבינו דבר וחצי דבר עם תוספת של שמש קופחת וזיעה ניגרת בכל הגוף, המתיישבים נטשו נכסים, עבר מפואר בארץ נכר, נמלטו מהתופת הממשמשת ובאה.

כדי להגשים חלום ולהקים את מדינת היהודים.

לא נכנס לפוליטיקה אך נציין פרט היסטורי, נהריה לא נכללה בחלוקת הארץ ללא רצף טריטוריאלי ,הייתה אמורה להיות "קנטון" או אוטונומיה מנהלית.

הייקים בנהרייה, נתחיל עם היקיים ריכרד והילדה שטראוס, עלו בשנת 1936 ברפת רק פרה אחת, ומאחר ונותר הרבה חלב, הילדה החלה מכינה גבינות, וזה היה ראשית הקמת התשלובת המפוארת שטראוס.

​

​

​

​

​

​​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ריינהולד ואירמנרד זוגלובק, לימים שינו את שמם לאברהם ויונה. עלו בשנת 1937 הגיעו מהעיר ביטום , ובעיר בוורוצלאב היה מפעל משפחתי לעיבוד בשר. המשפחה רכשה קרקעות בנהריה הביאה את המכונות מגרמניה. והפכה לימים למפעל משגשג הידוע בכל רחבי הארץ. סטף ורטהיימר החל  את העסק בחצר ביתו עם מכונת השחזה ומחרטה ,כך נולדה האימפריה בשם "ישקר", הקים את כפר הוורדים , גן התעשייה תפן , חממה בה מסייע מלווה ויועץ, בקידום עסקים.

 

משפחת אופנהיימר בעלת כל בו גדול  בעיר אופנבך  בגרמניה, שנת 1936 החלו לחוש את זרעי הפורענות, ארנסט נתפס יום אחד באופן שרירותי ברחוב ,היכו והכריחו אותו לנקות את הרחוב., מיד הבין לאן נושבת הרוח , חש שסכנה קיומית ופרעות ביהודים זו שאלה של זמן.

ומיד החליט שכל המשפחה עולה לישראל, המשפחה הגיע לנהריה, האב הוגו היה במחנה מעצר והגיע ב-1949.

ארנסט עם כל קשיי ההסתגלות השפה, השמש הקופחת , קנה חלקת קרקע , ניכש את העשב ,תיחח את האדמה, , פיזר דשן, הניח צינורות השקיה, ועשה ערוגות למופת, סדר וארגון  טבוע באופי הייקי , ארנסט גאה בתוצאה. החליט שלגזר יש מרכיב בריאותי לכן יש סיכוי שיניב פרנסה טובה, שתל בכל החלקה שתילי גזר.

יום אחד הגיע לביקור יועץ ומדריך חקלאי ,ארנסט הציג בגאווה את החלקה החדשה,

המדריך שאל: "מה שתלת? ארנסט השיב:" גזר," המדריך נבר באדמה’ופסק:" כאן לא יצמח שום גזר".

ארנסט נעלב לא האמין למשמע אוזניו ,ואמר:"לא יתכן", היועץ נבר שוב באדמה ,

אמר:"הכל טוב ויפה, אבל שתלת את הגזר הפוך".

​

ארנסט הבין שהרומן הקצר בתחום החקלאות נחל כישלון צורב,

אבל העקשנות וההתמדה עניין של אופי ייקיי ,הבין שאין זמן לרחמים עצמיים,

אין מי שיעזור , ועליו לצאת ולתכנן מסלול מחדש,

עם כל הניסיון שנצבר בעבר בניהול בכלבו הגדול בגרמניה,

שכלל בית הארחה מסעדה קטנה, החליטו ארנסט ואביו הוגו לפתוח בית קפה קטן.

כמפגש חברתי.

​

בשנת 1940. נפתח פינגווין, השם נלקח מהוצאת הספרים הבריטית,

מספרי כיס הנקרא "פינגווין "הלוגו שלה היה מוכן [הייתה אז בעיה למצוא גרפקיאים] ,

השם פינגווין התאים, יחד עם להיט חדש קסטה של שטראוס נמכרה בכמויות .

המקום. הפך להצלחה,

כדי להבין את הייקים בנהריה חשוב להכיר את ההומור המיוחד. ומקרה שקרה : לקוח  ייקה, היושב באופן קבוע כל יום במסעדה ,יום אחד הלקוח נעלם. באקראי ארנסט פוגש את הלקוח ושואל מה קרה?מדוע אינו פוקד את המסעדה? , הייקה עונה: "הייתי בטיפול אצל רופא השיניים, אחרי הטיפול  הד"ר אמר לי לאכול בצד השני." אז  עברתי למסעדה שממול..

הוגו וארנסט היו כבר מומחים בתודעת שרות , בשיווק , יחסי ציבור , היו אדיבים והתייחסו לכל לקוח בכבוד. נהריה נחשבה כעיר קייט ואלפי אורחים ונופשים פקדו את פינגווין בנהריה , ארנסט. דאג לשריין חדרים-צימרים להשכרה בשלהי הקיץ ששכר מתושבי הישוב.

פינגווין הפך שם דבר, מסעדה בשילוב אירועי תרבות, מופעי אומנים , הווי מיוחד עם בדרנים ,זמרים ,שחקנים כמו: בומבה צור, אריק לביא, צדוק סביר , אורי זוהר והאמן הבדרן הייקי פרדי דורה הופיעו על הבמה, ברחבת הריקודים , פיזזו ורקדו צעירים וצעירות, במהלך כל השבוע בימי הקיץ. רומנים נרקמו ,זוגות בילו את ירחי דבש בנהריה, מלכות היופי היו עורכות תצוגות אופנה. מסעדת פינגווין מזינה בארוחות מאות סועדים, מדי יום.

פינגווין תרמה את חלקה גם בהעפלה בלתי לגאלית לחופי נהריה, בעיתוי ותיאום מושלם

כאשר המעפילים יורדים לחוף ,ובזמן  שקצינים וחיילים בריטים יושבים בפינגווין,

נערות חן מן הישוב , מסיחות את דעתם עם  בירה ושדה וקצפת  עד לסיום המבצע .

פינגווין שרת את החיילים, בכל המלחמות, והמסעדה מעולם לא סגרה את שעריה

בגלל אירועי בטחון ,ירי מטחי קטיושות, או אירוע אחר.

בשיטפון הגדול שהציף את נהריה, אילן בהבזק גאוני מנע הצפה של המסעדה,

הניח שקי קמח שספגו את המים, במקום שקי חול על מפתן הדלת. 

 

אילן היה מעביד יוצא דופן , "סבתא תרזה" ממין זכר, מקשיב למצוקות העובדים,

מנסה לפתור כל בעיה לגופה, לאילן יש את הסבלנות להכיל את כולם באהבה,

דאג התעניין אייך הסטודנטים מסתדרים במהלך הלימודים. תרם את אולם הכנסים

ששימש לאירועים שונים, מדי שנה נשות האופן הפנימי היו מארגנות בזר,

התקיימו אירועי תרבות ומפגשים עם סופרים.

​​

לימים אילן נחשב יזם ומנטור פינגווין הפכה לחממה עסקית, הראשון בהקמת גלידריה הגדולה של גלידות שטראוס, מכירת פיצות "רימיני" והיה הראשון  שהעניק שרות עם קטנועים עד בית הלקוח שנקרא "באלי פינגווין",

למי שאצה דרכו הכין טייק-אווי עם לחמניות בתוכם נקנקיות או המבורגר.

במסעדה צמחו וגדלו צוות  שלמדו את רזי הבישול ,תודעת השרות ללקוח,   אייך מתנהלים מול ספקים, הכשרה מקצועית ,ההכשרה המעשית העניקה להם כלים בדרך להיות עצמאים. רבים וטובים מהעובדים הקימו עסקים בתחומים שונים, חלקם בתחום המסעדנות,   אבל, אילן בטוב ליבו, תמיד היה גאה בהצלחת חניכיו,

אילן איש רעים יודע להלך בין הבריות עם אנקדוטות, ממגנט עם קסם אישי.

חוברים אליו אנשים מכל צבעי הקשת, אמידים, פשוטי העם, פוליטיקאים,

התעשיין מיכאל שטראוס ז"ל היה חברו הטוב,

כאן המקום לספר על שני יקים שתמיד ראו את טובת הכלל לפני טובתם האישית.

כאמור[ דה למעלה], פינגווין היה גם הראשון בארץ ששילב במתחם המסעדה חנות ספרים תופעה שהתפתחה לאחר שנים בתל אביב , בתחילה "ספרי יודן",ולאחר מכן ,"חנות הספרים דברי סופרים" עם נילי המיתולוגית בזכות עצמה. וכאן החלה ההכרות עם אילן,כאשר "יודן" סגרו את חנות הספרים, נילי גילוי נאות רעייתי עבדה "ביודן",

לאחר שבועיים הגעתי לפינגווין ,אילן ישב בכיסאו הקבוע עם חברו דני ציבולסקי רואה חשבון ידוע, שאלתי את אילן מה דעתך שנילי תיקח את החנות? ,תפתח מחדש חנות ספרים עם הידע שיש לה והלקוחות הקבועים זה מתכונן להצלחה?.

אילן הכיר את נילי מספיק זמן, ראה אותה בחנות הספרים. אילן הסתכל עלי , אמר :"מתאים לי!, קבלת! דני עם חצי חיוך על השפתיים, מבט משועשע בעיניים. שאלתי בתמיהה: "מה קבלתי? מה עם זיכרון דברים, הסכם כתוב? אילן:" הכל בסדר"!, ביי !, אתה יכול ללכת"!

אני מסתכל על דני להבין לקבל רמז, האם זה רציני. אני שואל מה עם תשלום?

אילן שואל:" כמה אתה רוצה לשלם" ? אני מנסה להבין אם הוא חומד לצון?

אמרתי,: מה זאת אומרת? ,אני הגיד כמה שפחות !אילן שותה את קפה אילן ,

הקפה מיוחד, שהפך נחלת הכלל, ועונה:" בסדר, תגיד! נקבתי בסכום !

אילן אומר:" אוקי ביי! אני שואל שוב מה עם זיכרון דברים ? אילן: " משיב שוב,:"ביי!

הכל בסדר"!

​

אני עדין מתחבט מתלבט, לא סגור עם עצמי , אבל מתחיל ללכת לכיוון היציאה,

אילן קורא לי ואומר:" רק רגע !,אני חוזר ,אילן מסביר:" יש לי בעיה ז'קי סבג ראש העירייה

לא נכנס אלי למסעדה שנים" ,[אני דאז בתפקיד דובר העירייה]חשבתי לרגע , זו הזדמנות אולי נצליח לעשות משהו טובת למען העיר. אמרתי אילן אתה הרי חבר הכי טוב של מיכאל שטראוס אתם יושבים הרבה ביחד בפינגווין  ז'קי חש שהמתחם נגדו., יש ביניהם קצר, בלשון המעטה בוא בדברים עם שטראוס שייעשה מהלך לטוב העיר, שיקח את קבוצת הכדורסל עירוני נהרייה נעשה סולחה במלון קרלטון עם עיתונאים , ילחצו ידיים ונפתח דף חדש,

ואז ראש העירייה ייכנס למסעדה ,אילן חכך בדעתו , הסתכל על דני שממשיך לחייך ,

והשיב :"תן לי מספר ימים",

יצאתי מהמסעדה וביני לבין עצמי ,חשבתי אין סיכוי ,שני יריבים, שתי תפיסות עולם שונות .

אחד תעשיין בונה העיר, והאחר עולה חדש שהצליח כנגד כל הסיכויים,

ניצח בבחירות ומנהל את העיר, ומאז הם מתנגחים כל הזמן על גבי העיתונות,

לאחר שלושה ימים אילן מתקשר ומכריז:" יש עסקה! הייתי די המום , עכשיו עלי להביא את הבשורה המשמחת לידיעת ראש העירייה , אני נכנס ללשכה אומר לז'קי סבג בהתלהבות,

"יש לנו ספונסר לקבוצת הכדורסל", ז'קי גם התלהב ואמר:" איזה יופי", ושניה לאחר מכן

הסתכל עלי במבט נוקב , ושאל:" מי זה? לקחתי נשימה עמוקה חייכתי, מילמלתי אללי,

יהיה מה שיהיה. אמרתי:" ז'קי , הספונסר יחסוך לנו מיליונים מהקופת הציבורית בעירייה" שז'קי עדין נועץ בי מבט , שואל:" מי זה? אני משיב מייק שטראוס, בשנייה ראש העירייה,

רותח מזעם ,ומסנן מה אתה עושה? כל שבוע אני מושמץ בתקשורת על ידי מקורבי שטראוס. הסתכלי לתוך עיניו ואמרתי:" אוקי ז'קי ,אתה לא רוצה, לא צריך" , חבל יש לנו הזדמנות

לעשות סולחה , תלחצו ידיים ויהיה סדר חדש ,עם כל המשקעים שטראוס יצא גדול,

לוקח את ניהול הקבוצה העירונית" . ז'קי יודע לעבד פרטים במהירות ,

בחן את הנושא, הסתכל עלי וסינן:" טוב בסדר"!

לפני שאני קם  עומד לצאת אני אומר:"ז'קי יש לנו עוד בעיה" ,

ז'קי מסתכל,ושואל :"מה עכשיו? אמרתי , אתה לא נכנס לפינגווין שנים! אני מוסיף :

ז'קי, כל הכבוד לאילן, הוא תפר את העסקה, מגיע לו קרדיט, הכרת תודה ,

ז'קי נופף באצבעות כף ידו, בחוסר סבלנות , ואמר:" בסדר, בסדר", . ואכן כך היה.

נעשה טיוטת הסכם בין קבוצת הכדורסל עירוני נהריה, בחסות ובניהול תשלובת שטראוס,

התקיימה מסיבת עיתונאים במלון קרלטון , נישאו ברכות וז'קי סבג  ומיכאל שטראוס לחצו ידיים, עידן חדש החל בנהריה  והשאר היסטוריה.

אילן במחשבה מקורית הפתיע מחדש , התלכיד המשפחתי של המשפחה הגרעינית הוא נכס צאן ברזל לגביו, בהצהרה לתקשורת הודיע על סגירת פינגווין ומכירת הנכס ליזם.

​

היו כאלה שהרימו גבה, למרות שכמעט בכל משפחה כאשר מגיעים לעניין של ירושה , נכסים וכספים המשפחות מתפרקות , והאינטריגות בין בני המשפחה יוצר יריבויות ומריבות,

שקרים, חצי אמיתות , צרות העין ,הרכילות זורמת, שמעת מה הוא אמר, ההוא לקח,

הוא והיא לא כיבדו, עכשיו מגיע לו , צריך לדואג לו-לא, הכל למראית עין, בהתחסדות מעושה, מתוך רצון להשפיע, לזכות בסימפטיה, אח נגד אחיו, לזכות בדיווידנד, מלבים את השנאה והשסע, כל אחד חושב שהכל שלו , ולמה לשני לא מגיע, אם בכלל, המשפחות  מאוהבים הופכים לאויבים.

כאשר בצע הכסף . משבש כל הגיון , והורס משפחות . ובדרך כלל רק עורכי דין יוצאים נשכרים.

​

כאמור אילן חכם בדרכו המיוחדת, לימד פרק נוסף במסע חייו, החליט עוד בחייו  למכור את הנכס , את פינגווין המיתולוגי. ,לדבריו סבתא אמרה: "במקום לחלק בלוק שישבר לרסיסים יפרק את המשפחות הוא מעדיף להעניק ולחלק את הכסף בהגינות בין כל בני המשפחה "

 

לסיום תודה אילן בשם אשתי נילי [חנות הספרים "דברי סופרים" עכשיו בשד' הגעתון 1]

על שאפשרת לנו להצטרף ולהיות משפחת פינגווין המורחבת. על כל שלל עובדיה מכל העדות ובני המעוטים וצברנו חוויות, אנרגיות טובות, מפגשים עם אנשים טובים, במשך שנים רבות. איפה יש עוד אנשים כאלה!  המסך ירד סוף דצמבר 2022 .

לידיעה! ממקורות יודעי דבר! אמיר דור הרביעי שומר על הגחלת ,נשאר בתחום הקולינרי,

אניני הטעם מוזמנים למסעדת "אדלינה" בקיבוץ כברי , טל: להזמנות 04-952-3707