מאת פינצי דוד לזכר צעירי הנובה /
הנערה על מרבד הקסמים
?עדן ! איכן גן עדן
בְּעֵת שְׁקִיעַת הַחַמָּה, בֵּין עֲרָבַיִם, לְפֶתַע מֵאִיר כַּדּוּר־אֵשׁ בַּשָּׁמַיִם. יֵשׁוּ הָיָה כָּאן — הָלַךְ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְהַנִּסִּים נֶעֱלָמוּ לְבֵינְתַיִם. הָרוּחַ מְבַדֶּרֶת אֶת שְׂעָרֵךְ חֲרִישִׁי, בְּיָדֵךְ הָעֲנוּגָה מְלַטֶּפֶת תַּלְתַּל מֵרֹאשִׁי, זֶה כְּבָר עִנְיָן אִישִׁי — אֲנִי שֶׁלָּךְ וְאַתְּ שֶׁלִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? יָם נִפְלָא שֶׁל שֶׁקֶט מְנַגֵּן בֵּין הַגַּלִּים, אוֹר נוֹגֵהַּ שֶׁל כּוֹכָבִים, מַעֲלֶה בִּסְעָרָה אֶת פְּעִימוֹת לִבֵּנוּ — אַתְּ, אֲנִי, הַסְּעָרָה וְהַשֶּׁקֶט שֶׁבֵּינֵינוּ. אַתְּ פּוֹרֶטֶת עַל מֵיתְרֵי לִבִּי, עַד מַעֲמַקֵּי נִשְׁמָתִי. הַגְּבוּל יָצַר בִּלְבּוּל — וְעוֹד מְעַט יָבוֹא הַמַּבּוּל. אָזְנַי כְּרוּיוֹת, עֵינַי כָּמוֹת, אֲנִי שׁוֹמֵעַ — לֹא שׁוֹמֵעַ. הַכֹּל סְבִיבִי רוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ, וַאֲנִי נוֹאָשׁ — מְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? וַאֲנִי עֲדַיִן בּוֹהֶה, בְּתוֹךְ בּוּעָה — חַי אֶת הַחֲלוֹם, וַעֲנָנִים כּוֹסִים אֶת הַשָּׁלוֹם. וּשְׂפָתַיִךְ לָחֲשׁוֹת בְּשֶׁקֶט: “הֶס, אַל תְּהַסֵּס, אֲנִי שֶׁלָּךְ, אַתָּה שֶׁלִּי.” אַתְּ אַהֲבַת חַיַּי, לָנֶצַח נְצָחִים. וְאַתְּ מִתְרַפֶּקֶת אֶל חֵיקִי, לוֹחֶשֶׁת: “חַבֵּק אוֹתִי, עֲטֹף אוֹתִי.” רוֹצָה אוֹתְךָ תָּמִיד לְיָדִי — מַה עוֹד אֲבַקֵּשׁ? בַּקָּשָׁתִי דַי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? לִפְעָמִים בּוֹכֶה בְּשֶׁקֶט, לִפְעָמִים מַזִּיל דִּמְעָה — כָּל יוֹם נוֹשֵׂא עִמִּי עָנָן מַחֲשָׁבָה. אַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל מַרְבַד קְסָמִים, וּמֵעָלַיִךְ חוֹלְפִים הַצִּפּוֹרִים. יוֹשֵׁב לְבַדִּי עִם עַצְמִי, עַל הַכּוֹרְסָה עִם כּוֹס שֶׁל שֶׁנְדִּי. בִּיזּוֹ — חָבֵרִי הַטִּפּוּלִי, בּוּלְדּוֹג אַנְגְלִי — מִתְרַפֵּק מוּלִי. מִסְתַּכֵּל עַל הַתִּקְרָה, עַל הַמַּרְקָע, עַל הַשַּׁלָּט שֶׁאִבֵּד שְׁלִיטָה. מוּזָר — רוֹאֶה עֵצִים, מְדַלֵּג בֵּין עֲרוּצִים, הַמָּסָךְ מַקְרִין סוֹף — הַתְּמוּנָה הָאַחֲרוֹנָה. אֲנִי חָצוּי, אֲנִי שָׁלֵם, שׁוּב לֹא הוֹלֵךְ בַּתֶּלֶם. הַכֹּל רוֹחֵשׁ סְבִיבִי — וְשׁוּב אֲנִי כָּאן לְבַדִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? לִפְעָמִים בְּשֶׁקֶט מִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמִי, לִפְעָמִים מְרַחֵף כְּמוֹ פַּרְפַּר חוֹפְשִׁי. הֶהָמוֹן סוֹעֵר, הַשָּׂדֶה בּוֹעֵר, נִסְגַּר הַשַּׁעַר וְעוֹדֶנִּי עֵר. אֵם הָאֲדָמָה כּוֹעֶסֶת בְּדִמְמָה — גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה — הַאֲוּמְנָם לֹא דַי לָהּ? שִׁירִי לִי, אַהֲבַת חַיַּי, אַתְּ תָּמִיד לְפָנֵי לֶכְתִּי, חוֹסֶמֶת אֶת דַּרְכִּי. בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם, בְּנִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר, תַּלְחֲשִׁי: “אָנָּא תֵּלֵךְ, אָנָּא תֵּלֵךְ.” שִׁכּוֹר וְלֹא מִיַּיִן — נִשְׁתֶּה לַחַיִּים, וְאַתְּ, בְּרֶגַע, מְמִיסָה אֶת לְבָבִי, אוֹחֶזֶת חָזָק בְּכַף יָדִי — שָׁכַחְתְּ לִקְטֹף אֶת הַפֶּרַח בְּגַנִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? שיר מקורי: פינצי דוד | לזכר צעירי הנובה (2025)
עדן !איכן גן עדן? איור בעזרת AI
"העיניים של אייבי"
מאת : דוד בן ישראל
הפלגה בין הונג-קונג לממלכה הבריטית , מאפשרת לקורא להצטרף לשייט מותח ומסתורי ,
כאשר עד סיום הספר או ההפלגה , הקורא מנסה להתחקות אחר הדמויות . זק גיבור בעל כורחו,
הגיע בנסיבות מוזרות לשייט , ניצב בפני דילמה מה הצעד שעליו לעשות .
כל זאת, לאחר שנקלע במקרה לסיטואציה בה צדו עיניו לאורך המסדרון , נערה יפיפיה ספק הולכת ספק נגררת ,
על ידי שני גברתנים , מבט חודר מעיניה הקפיא את דמו, כאילו עינייה שאבו לתוכו את ישותו כאילו נלכד בתוך
רשת , משאיר אותו חסר אונים ומבטה זועק לעזרה.
זק מנסה לברר מי זו הנערה , נאמר לו שזוהי נוסעת סמוייה , ועדיף שלא ידחוף את אפו למחוז לו רצוי,
המחשבות הטרידו את מנוחתו, סערת רגשות שיבשה את שגרת יומו השלו והרגוע,
כאשר לפתע גילה שיש שלוש נערות אחת יותר ממגנטת מרעותה . גק ללא כישורי בילוש נחבא אל הכלים ,
מעולם לא הרשים את עצמו בעת שהסתכל במראה .
אלא מה, היה לו המון זמן פנוי , והמחשבות הפליגו הרחק הרחק , ולאט הוא חש שהשליטה העצמית מתפוגגת ,
ועליו לפתור את התעלומה , האם זק יחליט שזה לא עינינו ? שאסור לו לעבד עשתונות, להיות קר רוח,
למה לו בכלל להתערב , ואולי להסתבך ... אך מאידך , איזה תכלית ומשמעות יש לחייו,
הרציו אומר לו שחרר והלב מרגיש נקיפות מצפון , שמע סוף סוף נועד לו יעוד בחיים והוא עומד להחמיץ,
כבר מרגיש מיוסר לאחר שהוא נמנע להושיט עזרה...
העיניים של אייבי , מותיר את הקורא סקרן עד לסיום הספר.
הספר מיועד לקוראים באנגלית , מודפס באנגלית , מחירו 99שח' ,
ניתן לרכוש את הספר בלעדי רק בחנות הספרים של נילי ,
דברי סופרים ככר פינגווין 31 נהריה , טל: 049513722.
דוד בן ישראל , חיי את חייו עד לגמלאות בארה"ב ,
בן 76 , החלום הציוני קינן בליבו עוד בשחר ילדותו.
בשנת 2012 עלה לישראל , גר בנהריה.