מאת פינצי דוד לזכר צעירי הנובה /
הנערה על מרבד הקסמים
?עדן ! איכן גן עדן
בְּעֵת שְׁקִיעַת הַחַמָּה, בֵּין עֲרָבַיִם, לְפֶתַע מֵאִיר כַּדּוּר־אֵשׁ בַּשָּׁמַיִם. יֵשׁוּ הָיָה כָּאן — הָלַךְ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְהַנִּסִּים נֶעֱלָמוּ לְבֵינְתַיִם. הָרוּחַ מְבַדֶּרֶת אֶת שְׂעָרֵךְ חֲרִישִׁי, בְּיָדֵךְ הָעֲנוּגָה מְלַטֶּפֶת תַּלְתַּל מֵרֹאשִׁי, זֶה כְּבָר עִנְיָן אִישִׁי — אֲנִי שֶׁלָּךְ וְאַתְּ שֶׁלִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? יָם נִפְלָא שֶׁל שֶׁקֶט מְנַגֵּן בֵּין הַגַּלִּים, אוֹר נוֹגֵהַּ שֶׁל כּוֹכָבִים, מַעֲלֶה בִּסְעָרָה אֶת פְּעִימוֹת לִבֵּנוּ — אַתְּ, אֲנִי, הַסְּעָרָה וְהַשֶּׁקֶט שֶׁבֵּינֵינוּ. אַתְּ פּוֹרֶטֶת עַל מֵיתְרֵי לִבִּי, עַד מַעֲמַקֵּי נִשְׁמָתִי. הַגְּבוּל יָצַר בִּלְבּוּל — וְעוֹד מְעַט יָבוֹא הַמַּבּוּל. אָזְנַי כְּרוּיוֹת, עֵינַי כָּמוֹת, אֲנִי שׁוֹמֵעַ — לֹא שׁוֹמֵעַ. הַכֹּל סְבִיבִי רוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ, וַאֲנִי נוֹאָשׁ — מְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? וַאֲנִי עֲדַיִן בּוֹהֶה, בְּתוֹךְ בּוּעָה — חַי אֶת הַחֲלוֹם, וַעֲנָנִים כּוֹסִים אֶת הַשָּׁלוֹם. וּשְׂפָתַיִךְ לָחֲשׁוֹת בְּשֶׁקֶט: “הֶס, אַל תְּהַסֵּס, אֲנִי שֶׁלָּךְ, אַתָּה שֶׁלִּי.” אַתְּ אַהֲבַת חַיַּי, לָנֶצַח נְצָחִים. וְאַתְּ מִתְרַפֶּקֶת אֶל חֵיקִי, לוֹחֶשֶׁת: “חַבֵּק אוֹתִי, עֲטֹף אוֹתִי.” רוֹצָה אוֹתְךָ תָּמִיד לְיָדִי — מַה עוֹד אֲבַקֵּשׁ? בַּקָּשָׁתִי דַי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? לִפְעָמִים בּוֹכֶה בְּשֶׁקֶט, לִפְעָמִים מַזִּיל דִּמְעָה — כָּל יוֹם נוֹשֵׂא עִמִּי עָנָן מַחֲשָׁבָה. אַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל מַרְבַד קְסָמִים, וּמֵעָלַיִךְ חוֹלְפִים הַצִּפּוֹרִים. יוֹשֵׁב לְבַדִּי עִם עַצְמִי, עַל הַכּוֹרְסָה עִם כּוֹס שֶׁל שֶׁנְדִּי. בִּיזּוֹ — חָבֵרִי הַטִּפּוּלִי, בּוּלְדּוֹג אַנְגְלִי — מִתְרַפֵּק מוּלִי. מִסְתַּכֵּל עַל הַתִּקְרָה, עַל הַמַּרְקָע, עַל הַשַּׁלָּט שֶׁאִבֵּד שְׁלִיטָה. מוּזָר — רוֹאֶה עֵצִים, מְדַלֵּג בֵּין עֲרוּצִים, הַמָּסָךְ מַקְרִין סוֹף — הַתְּמוּנָה הָאַחֲרוֹנָה. אֲנִי חָצוּי, אֲנִי שָׁלֵם, שׁוּב לֹא הוֹלֵךְ בַּתֶּלֶם. הַכֹּל רוֹחֵשׁ סְבִיבִי — וְשׁוּב אֲנִי כָּאן לְבַדִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? לִפְעָמִים בְּשֶׁקֶט מִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמִי, לִפְעָמִים מְרַחֵף כְּמוֹ פַּרְפַּר חוֹפְשִׁי. הֶהָמוֹן סוֹעֵר, הַשָּׂדֶה בּוֹעֵר, נִסְגַּר הַשַּׁעַר וְעוֹדֶנִּי עֵר. אֵם הָאֲדָמָה כּוֹעֶסֶת בְּדִמְמָה — גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה — הַאֲוּמְנָם לֹא דַי לָהּ? שִׁירִי לִי, אַהֲבַת חַיַּי, אַתְּ תָּמִיד לְפָנֵי לֶכְתִּי, חוֹסֶמֶת אֶת דַּרְכִּי. בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם, בְּנִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר, תַּלְחֲשִׁי: “אָנָּא תֵּלֵךְ, אָנָּא תֵּלֵךְ.” שִׁכּוֹר וְלֹא מִיַּיִן — נִשְׁתֶּה לַחַיִּים, וְאַתְּ, בְּרֶגַע, מְמִיסָה אֶת לְבָבִי, אוֹחֶזֶת חָזָק בְּכַף יָדִי — שָׁכַחְתְּ לִקְטֹף אֶת הַפֶּרַח בְּגַנִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? שיר מקורי: פינצי דוד | לזכר צעירי הנובה (2025)
עדן !איכן גן עדן? איור בעזרת AI
"על אנשים וחיות אחרות"
מאת : אלון מאיר
המשפט הזה תפס את ליבי כשפתחתי את ספרו החדש של אלון מאיר.
מאיר הוא צלם טבע ומורה לשל"ח וללא ספק אדם היודע לספר סיפור. כמו עכביש הטווה מלכודת בחוטים דקים, כך טווה אלון מאיר מלכודת לקוראי הספר בסיפורים קטנים, שנונים ומלאי הומור, שהמוטיב השולט בהם – הקבלה בין חייהם של בעלי החיים לבין עולמו של האדם. להמחשת סיפוריו הוא רותם דימויים ומטפורות.
לא פעם מצאתי עצמי מתגלגלת מצחוק למקרא הדברים.
"על אנשים וחיות אחרות" הוא ספר סוחף הכתוב בסגנון פשוט, כובש לב, המשלב בתוכו אהבת טבע ואהבת אדם. שזורים בתוכו סיפורים מעולמם של ילדים לצד סיפורים מעולם המבוגרים. בתוך הסיפורים מציג מאיר קונפליקטים ופותר אותם בתובנות הומוריסטיות מעוררות התפעלות.
מלכה מאור, העורכת הספרותית של "על אנשים וחיות אחרות".