צריף היסטורי בביה"ח גליל מערבי

הפך למכון האונקולוגי חדש - ע"ש מרים [מורי ] בורקיס ז"ל

מאת: יונתן ודוד פינצי

הכל החל בבדיקה שגרתית של מורי. הממצאים גילו, גידול ממאיר בחזה. מרגע זה השתנו חיי המשפחה, מורי לא וויתרה היא נאבקה, הייתה תמיד אופטימית, בני המשפחה שאבו כח מהנחישות של מורי, האמינו שהכל יעבור בשלום.
מורי ניסתה להתמודד ולגבור על מחלת הסרטן, לא הניחה לסרטן לשבש את השגרה, ולפגום בהווי ובאווירה המשפחתית. אבל משהו כרסם בתודעה, ההרמוניה המשפחתית נסדקה, והשלווה הופרה ופגה.​

לאורך השנים האופטימיות נסקה, עם הצלחתה של מורי למגר את סרטן השד.

היה זה רגע קשה שבו מורי אובחנה שחלתה בסרטן אגרסיבי ותוקפני יותר הנקרא לוקמיה. למרות זאת מורי שאבה אופטימיות, נחושה לצאת למאבק, התכוננה לקראת ניתוח השתלת מח עצם שנתרם על ידי אחותה דינה בר הילל ונעשה בשוויץ.
בצער התבשרנו: "מח העצם לא נקלט", בתאריך 10 לאוקטובר 2010, מורי הלכה לעולמה בציריך שבשוויץ, הוחזרה לנהריה עירנו על-ידי מאיר בעלה, והוטמנה בבית העלמין החדש של נהריה, יהיה זכרה ברוך.​

״מרים [מורי] ז"ל הייתה גננת, הטביעה חותמה על העוללים וחינכה דורות לתפארת בנהריה״, מספרת רינה רותם, מפקחת בעבר, שציינה לשבח את מסירותה וחרדת הקודש בעבודתה עם הילדים. ״אף שהייתה תמירה עבדה עם הילדים בגובה העיניים וידעה להגיע לכל ילד. סוד קיסמה היה היכולת להיות ילדה קטנה, משובבת לב עם שמחת חיים, ללא התנשאות דידקטית והילדים היו חלק ממנה. מרים שברה מוסכמות ויישמה הלכה למעשה את קבלת השונה, כאשר קיבלה לגן ילד חריג, העניקה לו אהבה אין קץ ותשומת לב כאחד הילדים בגן". ​

יעל ירמיאס, מפקחת בעבר, סיפרה: "מורי חברתי התברכה באישיות כובשת שהקרינה טוב לב, ותמיד היה כייף להיות במחיצתה".

מורי הייתה מעורבת בתחומים רבים והרוח החיה בפעילות חברתית, הייתה חברה ברוטרי "עמיתים". הנתינה הייתה דרך חיים, היא התנדבה וסייעה בבית יתומים, הייתה בעלת יכולת הכלה ואוזן קשבת, ביתם תמיד היה שוקק פעילות חברתית״.

מורי סיימה את עבודתה במשרד החינוך, עקב התפרצות מחלת הסרטן, מצאה תעצומות נפש וסייעה בעבודתו של מאיר בעלה בחו"ל.

רחל פולקנפליק, חברתה מזה למעלה מ-30 שנה, נזכרת בערגה בטיולים, בילויים משותפים, נזכרת בסמול-טוק על המשפחה והילדים.
"הייתה לנו חברות אמת שהינה חסד מבורך לה זכיתי", רחל מוסיפה "הרי ביום בהיר, ברגע של האמת, אתה מגלה שאתה יכול לספור את החברים שלך על כף יד אחת, אני לא מדברת על ה"ליקיים" והחברות הווירטואלית של הצעירים היום בפייסבוק", מבהירה רחל.
"מורי הייתה נפש תאומה, הגעגועים והמחשבות תופסים אותי בכל ענין ונושא״, מהרהרת רחל, אני מוצאת את עצמי מנהלת דו-שיח כאילו מורי לידי. ומרגישה את מורי נצורה בליבי לנצח, יפה עשה מאיר בעלה שבחר על דרך הנתינה ותרם במעשה החסד עם הקמת המכון האונקולוגי בבית החולים [נהריה] גליל מערבי, ובכך הנציח את זכרה של רעייתו מורי", מסיימת רחל.​

המכון האונקולוגי - הצריף ההיסטורי המחודש

הסיפור הלא יאמן, רקם אור וגידים בפגישה אקראית בין מאיר בורקיס לבין איציק בלונדר, יו"ר עמותת ידידי בית החולים לשעבר, השיחה ביניהם נסבה בנושא הנצחת זכרה של מורי ז"ל.
מאיר בחר בדרך הולמת ביותר להנציח את רעייתו. נרתם לתוכנית שיפוץ חידוש ושימור הצריף ההיסטורי שהיה מהמבנים הראשונים שהקימו המייסדים תושבי נהריה בשנות החמישים, בבית החולים. התהליך החל בד בבד עם ברכת הדרך של ד"ר מסעד ברהום, מנהל בית החולים.

הצריף ההיסטורי הפך להיות למכון אונקולוגי חדיש, משוכלל. בשטח בגודל של כ-1000 מ"ר, ד"ר שי איילת מנהלת המכון מדגישה: "המכון מעניק טיפולים בכל סוגי הסרטן, נותן מענה למאות חולים ללא צורך לכתת את רגליהם למחוזות רחוקים. תהליך ההתמודדות הטיפול וההחלמה נעשה על ידי צוות מקצועי המעניק מעטפת הכולל טיפולים בהתאם לצרכי המטופל, טיפול תומך, מעקב הכוונה, תמיכה על ידי יעוץ פסיכולוגי ועובדות סוציאליות.

הקמת המכון בגליל המערבי, מאפשר איכות אנושית לחולה ובני המשפחה התומכים, מקלה על החולה בנגישות נוחה קרוב לבית".

על אבן ההנצחה בגן האונקולוגי, חרט מאיר בעלה את המשפט הבא :
"דעו לאהוב את החיים ולשאת בשתיקה את הקשה שבהם"