חזון הקמת המדינה, היה אתוס להגשמה בה צעירים גיבורים בעל כורחם, משתחררים מעול הגלות, דוחקים את האני הפרטי והאינטרס האישי למען הכלל, חוצבים וסוללים נתיב בדרך להקמת בית לאומי, מגשימים חלום למציאות, ודברי הימים על עוז וגבורה כתובים בדפי ההיסטוריה. שותפות הגורל של החולמים שביד אחת אחזו בשלח, וביד השנייה החזיקו בחרב. בשדות הקרב הקריבו את נפשם, למען תקומת המדינה, בדם ליבם ציוו לנו את החיים, קשרו את גורלם לרוח האומה, הפקידו למשמרת את נס הדגל, חלקם נותרו מאחור, מושיטים ומגישים את מגש הכסף ועליו בוקע צליל פעימות אחרונות. עת הפיחו תקווה בלב האומה, בשארית נשמתם האחרונה עת עלו השמיים, הותירו על אדמת הארץ חותם רגליהם , כעדות ופיקדון לדורות הבאים, חורטים ברית דמים עם הארץ המובטחת.

​

הארץ נגאלה בייסורים, אדמות טרשים ביצות, שממה לא הרתיע טובי בנינו, בידיים עמלות, באחווה, למרות הקושי והדלות, חרשו תלמים, זרעו זרעים, שתלו עצים, כתף מול שכם, יחדיו נשאו בנטל, והאדמה החזירה להם טובה ,הפכו את הארץ- לחבל ארץ מוריקה, פרדסים כרמים תמרים, מיני ירקות והארץ שופעת, בדרך לא דרך סללו נתיבים, כבישים, הקימו ישובים. סללו את התקווה ליהודים בגולה, באמונה שהחלה הגשמת החזון, בגאולת נצח ישראל.

​

בעת הזו, החלה נושבת רוח עוועים, מחזון התקומה נפרמה ערבות הדדית, שותפות הגורל, מותיר כל אחד לגורלו, אבד הערך המוסר, היושר , היושרה, התבונה, הבינה והדעת, נסדקה כמיהה למולדת, ערעור החברה, מערר את יסודות הקמת בית לעם היהודי. לפתע מתגלה שצמח דור ציניקנים שערך הנדל"ן האפיל על תנובת הארץ והחקלאים קורסים אחד אחד. הידע האנושי, ההייטק, הלומדים רפואה נשארים בחו"ל. פתאום מצאנו עצמנו בארץ אוכלת יושביה, ופקעת אנושית חסרת סבלנות וסובלנות נשרכים שיירות , שיירות בפקק אין סופי. איתם עולה הקטל בכבישים.

​

הצעירים ללא אופק, הופכים להיות משעובדים למשכנתאות, מלחמה קיומית, הישרדות יום יומית להביא פרנסה, לגמור את החודש, ראשם צץ על פני המים ללא תקווה ועתיד. האינטרס הלאומי עם אחד- שותפות גורל, השוויון נדחקה לשוליים,

רוח חדשה, דור שלא ידע את יוסף, חברות ציבוריות נמכרים, טייקונים בעלי שליטה משתלטים ובונים מגדל קלפים, קונים בעסקה סיבובית לוקחים הלוואות כמעט בלי הון עצמי, מקימים פירמידות, מנופלים וקורסים. והציבור משלם, הפנסיות נשחקות, מקרבנו צמחו יחידי סגולה, מורמים מהעם, שולטים ברזי הקומבינה, אוהבי האתנן, נבחרים, ולוביסטים היושבים על סיר הבשר, גילדה ששומרת על עצמה, שואבת מנעמי הארץ. אלו גם אלו ,שדרגו דרכם לדרגת אומנות וכביכול הכל על פי דין - ובעבר השני השוויון, המתנהל בחוסר השוויון, מתעד מקופחים נעלבים נצחיים, הכל שלו, תן לי, מגיע לי, זה שלי, ומה ששלך גם שלי, האיבה והקיטוב יוצרת שסע וקרע בעם.

 

עולם הולך ונעלם, תוואי הדרך שהותירו המייסדים, אינה רק ברגעים הרי גורל, מלחמה ושכול. אלא, במינוי בעלי הכישורים הטובים שבטובים, מנהיגים שיהיו השראה דוגמא ומופת, אלו שידעו לחלק באופן הוגן את המשאבים לכלל  החברה, בחינוך, בתרבות, בספורט, בכלכלה, במערכת הבריאות, בכבוד והערכה לנשים, לחיים של מוסר צניעות ויושרה.

 

לכשתינתן ההזדמנות שווה לכל ילד וילדה לפתוח את הדלת אל המרחב ללא הבדל בין צבע דת או איכן השכונה שבה נולד, נעניק לו הידע והכלים לעמוד מול  אתגרי העולם ויוכלו להם. כולם ראויים לכבוד וחמלה ועזרה, לאפשר לחולמים תקווה ועתיד, להגשים ולממש את הפוטנציאל והכישרון שלהם, העתיד שלהם, זה העתיד של המדינה שלנו, הם יהיו פני המדינה וארץ. ילדים חסרי ישע אשר הושטנו יד שהביאה להצלחתם, הגשמת מאווים, ילדים אלו לעולם לא התחמקו למקלטי מס. ולא יגידו אחרי המבול. הם אלו שידעו לסלול את התוואי לבאים ויהוו דוגמא ומופת. הם ידעו לדאוג שזקנינו יוכלו להזדקן ברווחה ובכבוד.

​

שהרי יבוא היום בו סטי"לים ישמרו על אסדות הגז על ידי שכירי חרב, כאשר פרסומים בתקשורת מדברים על גאווה לאומית, הכרוך בהוצאה של מיליונים בפרסום, עליה וקוץ בה, הפרסום אינו מוסיף גאווה אלא מהווה אפיק מיותר. כתוצאה מכך מעורר סקרנות, ונשאלת  שאלה כמה מלגות לימודים ומלגות קיום היה אפשר להעניק לצעירים, מסך הוצאות התקציב הפרסום והשידור במדיה על גאוות המדינה שכסף גדול נכנס לכיס פרטי. בניסיון לבנות הלך רוח ודעת קהל חיובית, על פגיעה באיכות הסביבה ובאיכות חיי התושבים.

 

למה צריך לבזבז בזמן קצר את כל העתודות והרזרבות של הגז לכמה שיותר מדינות. במקום לשמור על עתודות לאורך שנים. במקום השקעה בהקמת תשתית צינורות גז לקפריסין ולאירופה נשקול ניצול האנרגיה לטובת המדינה, לרווחת האזרחים. השאלה כמה שנים יש לעתודות במאגר הגז "לוויתן"  של נובל אנרג'י?

אז במקום הכנסות של כמה מאות אלפי מיליארדים, ההכנסות יהיו רק כמה מאות מיליארדים שייתפרסו לאורך שנים רבות לרווחת תושבי הארץ. לפני שהמאגר ייתרוקן.

 

מה התחזית תמלוגים כל שנה למדינה, כדי שנוכל לתכנן תקציב אופטימלי ויעדים  לקידום החינוך, הספורט, התרבות לרווחה. איזה סכום מיועד לביטחון, מה גודל הפוליסה בביטוח במקרה שכן יתברר שיש השפעה סביבתית ופגיעה בתושבים הגרים בסביבה. מה סכום הקרן לביטוח במקרה של השפעה גיאולוגית, שמא תגרום רעידת אדמה וקריסת בנינים ותשתיות,  

​

כדי להזכיר שהעומק גאוות המדינה, החשיבות האסטרטגית לאספקת הגז לא הרשימה במיוחד את ירדן,  בהחלטה גאה להחזיר את נהריים לירדן. נקווה רק שיש לחברה ערבות של המדינות בהם ירדן או מצרים שישלמו במועד עבור אספקת הגז, ולא ערבבו את המדינה והגאווה הלאומית במקרה של מחדל בה המדינה ערבה לנזק. כתוצאה מאי תשלום אספקת הגז.

​

כיום, לאחר שהמייסדים נלחמו על הנשגב החזון ועל התקומה, בקומה שפופה וצועדים הקשישים חרש ,חרש - חסרי ישע, טחו עיניהם מראות, מדדים ומאבדים  דרכם. חלקם ללא תרופות ללא חימום ללא אמצעים, בודדים, מוזנחים והחמלה פסה ונעלמה.

​

אכן כן, אלו שבזיעת אפם, סללו כבישים, הניחו היסודות לבניית הארץ, בכלות כוחם השיבה המדינה פניהם ריקם והשליכם לתהום הנשייה. איך לא תבושי ארץ חמדת ימים, בה בניך חומסים, שואבים זיכיונות, מרוקנים ״קופת אגודה שיתופית״, נכסים, ונדל"ן, אינה מותירה מעשר לצר, לאביון, לרעב, ככל שהררי מקסם השווא ועגלי הזהב נערמים בקופתם. נפשם אינה יודעת שובע.

​

בימים אלה, השיח הציבור נע בשני קווים מקבילים, זה אומר- וזה אינו מקשיב, מי שמשיב- גם לעצמו אינו מקשיב, כאשר מאכלת האש עומדת בראש המחנה, המסורת היא עמוד עשן, כאשר הרוח נושאת ומפזרת ערפילי משטמה ורוע, אין דין ואין דיין ואין חוקה. איך הדמוקרטיה מגינה על אזרחיה אם אין דמוקרטיה, מילה ריקה מתוכן, עולה למשלם המסים מס שפתיים והרבה מיליארדים. ואם הכל כל כך טוב,  אז למה כל כך רע, מכאן האובייקטיבי הופך סובייקטיבי.

​

ברוח הזמן הכל שפיט על פי מבחן התוצאה רק יצר אנדרלמוסיה, כל אחד עם פרשנות וחוק משלו, אלו בעד, ואלו נגד הבעד, לפעמים אלו שהם בעד, הם כבר בעד הנגד, הנגד הפכו להיות בעד, הבעד, וחוזר חלילה, יש נציגים מטעם עצמם, מי מטעם הכוונת המכוון שפועל על פי מסר מוכתב, אלו מטמטמים את אלו, מטמטמים את האחרים, ובסופו מטמטמים את עצמם. אף שלפעמים הם מדושנים מעצמם. ויש מי שטוב לו, ויש מי שרע לו. ויש מי שנאלם דום. 

​

בין הגאות לשפל, בלהט השנאה, יש את אגף החסדים ויש המתחסדים, יש את שומרי הסף ועוצמי העיניים, יש הנעלבים ויש אלו הנושאים ברגשי "המקופחים", ומה שביניהם, והעם עומד משתאה נדהם ומתייסר.

התבונה עומדת נכלמת, רבת שנים קשישה קדמונית, המסורת שבאה אחריה, הייתה תורת דרך חיים, נושאת חדשנות. בראש המחנה עמדו מנהיגים, אנשי רוח, רבנים בעלי שיעור קומה שידעו להתאים ולקדם את רוח הזמן ורוח התקופה. חוכמת  האחרונים הובילה והיו פורצי דרך וחלוצים. בעידן  של ימינו, גדלו מתחסדים מחפשים שליטה, אינם נאמנים לעצמם ולאחרים, מחפשים פרשנות בכתובים ומפספסים את החיים, נאחזים במסורת. ראה וקדש, הכסף מסמא עיני חכמים,  על כן, חבל ליצור דיון להשחית מילים, ליבנו הפך גס ונעול,  ככתוב בספר קהלת: "הוכח חכם ויאהבך הוכח כסיל וישנאך".

 

בארץ השסועה, בה עולים מדי שנה קורבנות הנשים, בה החוק הוא רק המלצה, תושבים החיים ברוח האיסלם, בה מקדשים את הכבוד והמוות, הינוקא שזה עתה נחלץ מחלציה של אמו - מיד מחפש בידו אחת חלב שדי אמו, ובידו השנייה אוחזת במאכלת אש, נושא בגבורה את המסורת, זכרונו שמא השתבש, שהרי בזכות האישה יצא לאוויר העולם, בשם 'כבוד המשפחה' בעולמו הצר, רומס את קדושת האוטונומיה הנשית ובשם אללה מקדש את המוות.

​

אוי לנו משונאינו, ונישמר מאוהבינו, ויום הולך ויום בא, מי יישורנו. לפני מדינת כל אזרחנו. מלבד הזכות יש גם חובה, ראוי לשמור על  כבוד האישה, באשר תלך עם צו ליבה ועם האהבה. 

חלאס!

להרוג נשים על פי המסורת. בכלל להנציח את העוני הקיפוח על ידי ריבוי נשים במרחבי המדינה. על כן, יש לשלול  ומיד את זכויותיו של הקאדי, או כל מי שנותן יד לפגיעה במוסדות המדינה ובחוקיה, באצטלה של מסורת.

​

די! מספיק!

אחיות, נשים, ילדות שאו בגאון את זכותכן לחיות בחירות בחופש. אוי לנו מ"דורשי טובתינו", נפעל יחד לשינוי פני החברה. כאשר חוקה, תקבע שאין לו שופט או קאדי הזכות לשיקול הדעת ופרשנות מקלה, חומרת המעשים היא המחייבת בדין, כדי להתריע מנטילת החוק לידיים. הרי אתן הרוב, זכותכן לבחור ולהיבחר. מאחורי הפרגוד, זכותכן להצביע על פי תבונתכן.         

​

אם רע היום ולא תצאו למאבק, מחר יהיה גרוע יותר. 

אחיות, נשים דתיות יהודיות ומוסלמיות, קחו את עתידכן בידיכן, הגישו מועמדות, אתן ראויות, ותהיו נבחרות, בואנה להיות חלק מאומה גאה, צאו ללמוד, למדו מקצוע קחו חלק במעגל החיים בעשייה, העבודה, היצירה. בכך תראו פרי וברכה בעמלכם. למען הגשמה עצמית למען משפחה ולמען מדינת ישראל.