בלוטת ערמונית הינה בלוטה בנפח ממוצע של כעשרים סמ"ק אשר ממוקמת במוצא השלפוחית ועוטפת את החלק ההתחלתי של השופכה.

בגילאי פוריות, בלוטת הערמונית תורמת לשיפור איכות הזרע אך לאחר מיכן אין לה תפקיד בבריאות הגבר.

כחלק מתהליכי ההזדקנות, בכ80% מהגברים הבלוטה עוברת תהליך של הגדלה, אך הגדלה פיזית של הבלוטה אינה בהכרח גורמת להפרעות במתן השתן.

ההפרעות במתן השתן יכולות להיות מסוג חסימתי אשר מתבטא בזרם שתן חלש עם היסוס התחלתי, תחושת חוסר התרוקנות וטפטוף סופי, או מסוג רגיזני אשר מתבטא בתדירות ודחיפות במתן השתן וקימה לילית.

הבירור הראשוני כולל אנמנזה מדויקת, בדיקת שתן, אולטראסאונד דרכי השתן, בדיקת דם ל PSA (לגילוי סרטן הערמונית), ובמידת הצורך, בדיקה אווירודינמית.

חשוב לציין שהטיפול בהגדלת הערמונית בין אם טיפול תרופתי או ניתוחי משפר את התלונות החסימתיות ואינו משפיע על התסמינים הרגיזניים אשר יכולים להיגרם כתוצאה ממחלות כמו סכרת או משתיה מופרזת של קפה ותה.

הסיבוכים האפשריים כתוצאה מהגדל ערמונית הם אצירת שתן, אי ספיקת כליות, דימומים וזיהומים בדרכי השתן.

 
הטיפול התרופתי מחולק לשלוש קבוצות :

1 – תרופות המבוססות על צמחי מרפא

2 – חוסמי אלפא אשר מפחיתות את הלחץ של שרירי ערמונית על צינור השופכה ובכך משפרות את זרימת השתן. השפעה של התרופות האלו מורגשת אחרי מספר ימים של טיפול, אך יש לציין שתרופות  האלו אינן מונעות אצירת שתן או צורך בניתוח בעתיד.

3 – תרופות המונעות השפעת הורמון הטסטוסטרון על בלוטת הערמונית ובכך מביאות להקטנה של נפח הבלוטה.

התרופות האלו יכולות בחלק גדול מהמקרים למנוע אצירת שתן או ניתוח, אך ההשפעה שלהן מתחילה להיות מורגשית אחרי 5-6 חודשים בלבד.

כיום ישנן תרופות אשר מכילות בכמוסה אחת שילוב של שתי קבוצות האלו.

באם הטיפול התרופתי נכשל, נשקלת טיפול פולשני אשר מחולק לטיפולים זעיר פולשניים (אידוי הערמונית), כריתה אנדוסקופית של הערמונית, או כריתה בגישה בטנית.

הבחירה בין שלוש הקבוצות הללו היא לפי גודל הערמונית ונסיון אישי של המנתח.

*( מומלץ מגיל 50 לבקש מרופא המשפחה לבצע בדיקה דם תקופתית כולל בדיקת PSA במקרה של ערך מעל הנורמה, יש להתייעץ עם אורולוג ולהיות במעקב.)