בְּעֵת שְׁקִיעַת הַחַמָּה, בֵּין עֲרָבַיִם, לְפֶתַע מֵאִיר כַּדּוּר־אֵשׁ בַּשָּׁמַיִם. יֵשׁוּ הָיָה כָּאן — הָלַךְ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְהַנִּסִּים נֶעֱלָמוּ לְבֵינְתַיִם. הָרוּחַ מְבַדֶּרֶת אֶת שְׂעָרֵךְ חֲרִישִׁי, בְּיָדֵךְ הָעֲנוּגָה מְלַטֶּפֶת תַּלְתַּל מֵרֹאשִׁי, זֶה כְּבָר עִנְיָן אִישִׁי — אֲנִי שֶׁלָּךְ וְאַתְּ שֶׁלִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? יָם נִפְלָא שֶׁל שֶׁקֶט מְנַגֵּן בֵּין הַגַּלִּים, אוֹר נוֹגֵהַּ שֶׁל כּוֹכָבִים, מַעֲלֶה בִּסְעָרָה אֶת פְּעִימוֹת לִבֵּנוּ — אַתְּ, אֲנִי, הַסְּעָרָה וְהַשֶּׁקֶט שֶׁבֵּינֵינוּ. אַתְּ פּוֹרֶטֶת עַל מֵיתְרֵי לִבִּי, עַד מַעֲמַקֵּי נִשְׁמָתִי. הַגְּבוּל יָצַר בִּלְבּוּל — וְעוֹד מְעַט יָבוֹא הַמַּבּוּל. אָזְנַי כְּרוּיוֹת, עֵינַי כָּמוֹת, אֲנִי שׁוֹמֵעַ — לֹא שׁוֹמֵעַ. הַכֹּל סְבִיבִי רוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ, וַאֲנִי נוֹאָשׁ — מְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? וַאֲנִי עֲדַיִן בּוֹהֶה, בְּתוֹךְ בּוּעָה — חַי אֶת הַחֲלוֹם, וַעֲנָנִים כּוֹסִים אֶת הַשָּׁלוֹם. וּשְׂפָתַיִךְ לָחֲשׁוֹת בְּשֶׁקֶט: “הֶס, אַל תְּהַסֵּס, אֲנִי שֶׁלָּךְ, אַתָּה שֶׁלִּי.” אַתְּ אַהֲבַת חַיַּי, לָנֶצַח נְצָחִים. וְאַתְּ מִתְרַפֶּקֶת אֶל חֵיקִי, לוֹחֶשֶׁת: “חַבֵּק אוֹתִי, עֲטֹף אוֹתִי.” רוֹצָה אוֹתְךָ תָּמִיד לְיָדִי — מַה עוֹד אֲבַקֵּשׁ? בַּקָּשָׁתִי דַי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? לִפְעָמִים בּוֹכֶה בְּשֶׁקֶט, לִפְעָמִים מַזִּיל דִּמְעָה — כָּל יוֹם נוֹשֵׂא עִמִּי עָנָן מַחֲשָׁבָה. אַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל מַרְבַד קְסָמִים, וּמֵעָלַיִךְ חוֹלְפִים הַצִּפּוֹרִים. יוֹשֵׁב לְבַדִּי עִם עַצְמִי, עַל הַכּוֹרְסָה עִם כּוֹס שֶׁל שֶׁנְדִּי. בִּיזּוֹ — חָבֵרִי הַטִּפּוּלִי, בּוּלְדּוֹג אַנְגְלִי — מִתְרַפֵּק מוּלִי. מִסְתַּכֵּל עַל הַתִּקְרָה, עַל הַמַּרְקָע, עַל הַשַּׁלָּט שֶׁאִבֵּד שְׁלִיטָה. מוּזָר — רוֹאֶה עֵצִים, מְדַלֵּג בֵּין עֲרוּצִים, הַמָּסָךְ מַקְרִין סוֹף — הַתְּמוּנָה הָאַחֲרוֹנָה. אֲנִי חָצוּי, אֲנִי שָׁלֵם, שׁוּב לֹא הוֹלֵךְ בַּתֶּלֶם. הַכֹּל רוֹחֵשׁ סְבִיבִי — וְשׁוּב אֲנִי כָּאן לְבַדִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? לִפְעָמִים בְּשֶׁקֶט מִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמִי, לִפְעָמִים מְרַחֵף כְּמוֹ פַּרְפַּר חוֹפְשִׁי. הֶהָמוֹן סוֹעֵר, הַשָּׂדֶה בּוֹעֵר, נִסְגַּר הַשַּׁעַר וְעוֹדֶנִּי עֵר. אֵם הָאֲדָמָה כּוֹעֶסֶת בְּדִמְמָה — גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה — הַאֲוּמְנָם לֹא דַי לָהּ? שִׁירִי לִי, אַהֲבַת חַיַּי, אַתְּ תָּמִיד לְפָנֵי לֶכְתִּי, חוֹסֶמֶת אֶת דַּרְכִּי. בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם, בְּנִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר, תַּלְחֲשִׁי: “אָנָּא תֵּלֵךְ, אָנָּא תֵּלֵךְ.” שִׁכּוֹר וְלֹא מִיַּיִן — נִשְׁתֶּה לַחַיִּים, וְאַתְּ, בְּרֶגַע, מְמִיסָה אֶת לְבָבִי, אוֹחֶזֶת חָזָק בְּכַף יָדִי — שָׁכַחְתְּ לִקְטֹף אֶת הַפֶּרַח בְּגַנִּי. עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? מִתּוֹךְ הֶעָרָפֶל עוֹלָה דְּמוּתֵךְ, קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ: עֵדֶן — אֵיכָן גַּן עֵדֶן? שיר מקורי: פינצי דוד | לזכר צעירי הנובה (2025)